ד”ר חנה קטן
שולי מביטה על ורידי הרגליים המתפתלים עקלקלות לאורך רגליה, ציורי הילדים שלה, כך היא נוהגת לספר. העובר מתדפק על בטנה ההריונית. נדמה כי התינוקת שברחמה ערנית – אולי אפילו היפר אקטיבית, היא מרגישה אותה הרבה יותר מאשר בהריונות הקודמים. יתכן והתינוקת ערה למערבולת הרגשות, הפחדים, את המתח הגובר. זו ילדה עם רגישות אנושית מיוחדת כנראה עוד מבטן. אין כמו בנות, כך אמרתי לישי. הוא דווקא לא התלהב מכך שמתווספות עוד קוקיות וסרפנים למשפחה. מחכה ליורש העצר, כמו כל הגברים.
אוי – ישי. כאב הריחוק מפלח את מנוחתי… כבר שלושה חודשים שלא היינו ביחד… העייפות הכובשת, הבטן הטופחת, התשוקה הכבויה… אבל, קול פנימי מדייק לי, שגם לפני כן לא הייתה התלהבות בקשר האינטימי…
יש תקופות בחיים בהם הרצון דוהה, למשל בתקופת ההנקה, אז הורמוני השחלה יוצאים לפגרה בהשפעת הפרולקטין, שהוא הורמון ההנקה. וכן הורמון הטסטוסטרון, שמופקד על פרפורי הלב האינטימיים, אף הוא מוצא לו זמן לנוח. לאחר ההנקה, המערך ההורמונלי חוזר לתקנו. גם בתקופה של נטילת גלולות ישנן נשים שכפתור הכיבוי שלהן לחוץ לתקופה ממושכת. ובגיל המעבר, כאשר השחלה עברה למנוחת עולמים, תתכן העצמה של רגשות אלו.
אך דווקא בזמן ההיריון, מבחינה הורמונלית, השחלה חוגגת, הסימפוניה ההרמונית מנגנת בווליום גבוה, וכל הכפתורים דלוקים. אז למה שולי לא מעוניינת בקשר גופני, אינטימי אולי העייפות הכובשת, הגוף המגושם, הבחילות, הצרבות, אשכולות הורידים שמקשטים את האזור האינטימי… ואולי עומס החיים, התזזיתיות המבלבלת…
לא! דסי איננה מחוברת לנשיות שבה. טרם פגשה תחושות של עוררות ושל תשוקה. והיא חוששת מאד מאינטימיות. איך מגייסים אנרגיות, חיוניוּת, חיוּת של ציפייה?
אולי מפני שדסי פשוט גדלה בבית בו לא נשמה אווירה של אינטימיות.
מגיל אפס, אנחנו נושמים חלקיקים של אינטימיות… זה מתחיל בהנקה הראשונה, כשהתינוקת מעורסלת בחיקה של אמה היולדת, שמביטה בה ועיניה צוהלות… חיוכה של האם המניקה, קצב וטון הדיבור שלה, ליטופים שהתינוקת מקבלת מסביבתה… ואט אט תצמח הילדה ותהיה לנערה. מתקרבים פעמי גיל ההתבגרות. היא תלמד לקבל באהבה את היופי והזוהר שבגופה הנשי המתרקם והולך, התעגלות והתקמרות הגוף, גדילה לגובה, ועוד. וכאשר המחזור הראשון יפציע תחגוג אתה אמה האוהבת את בואה של הבשורה המתוקה, הופעת הפתיחה של הסימפוניה ההורמונלית שתופיע בקביעות על במת חייה כאשה בוגרת.
אינטימיות נקנית גם על ידי מסרים בלתי מילוליים שעולים בבית הגידול של ההורים. האם ישנן מחוות של חיבה בין אבא ואימא, גלויות יותר וגלויות פחות? מכתבי אהבה קצרים מתחת לכר, מתנות קטנות אישיות, קריצה, מבט בעיניים, לחיצת יד, חיבוק קטן, צחוק מתגלגל, טון דיבור מלטף, אוהב, מכבד… אולי אף ריקוד קל מדי פעם…. והילדה רואה, מרגישה, נושמת אווירה של אהבה, שנדבקת בה לכל חייה.
וחדר השינה.. האם פרסנו את השטיח האדום, פרחים גם קטפנו? האם החדר מזמין? האם הכניסה חופשית לכל בני הבית? או אולי הוא צריך להיות ‘מחוץ לתחום’, שטח פרטי של ההורים. גם זה מסר…
עיני שולי דומעות. בטנה ההריונית רוקדת עם כל התייפחות. שולי יושבת מולי. אני שומעת בקשב רב את הדהוד הכאב. אכן, עבודת עומק עומדת לפנינו. מסע לחושניות הבריאה והטובה הנכספת. חיבור בראשיתי לנשיות העלומה. ואחרי המעשים, נמשכים הלבבות. חוגרים מותניים, ויוצאים לדרך. ‘אני לא מפחדת מדרך ארוכה, שולי. ומה אתך?’
