המודל מבקש להחיות את הזירה הטיפולית בתוך מרחב ההדרכה דרך אקטיבציה של תהליכי העברה והעברה-נגדית. במרכז המודל עומדת התפיסה כי תחושות הקושי של המטפל אינן כשל מקצועי, אלא “קולטנים” (Receptors) של מידע קליני יקר ערך המהדהד דרך חברי הקבוצה. המאמר סוקר את הרציונל התיאורטי של המודל, מפרט את שלבי יישומו דרך טכניקות של חילופי תפקידים ודיבוב, ומדגים באמצעות מקרה בוחן כיצד האצה חווייתית זו מובילה לטרנספורמציה קלינית ולשכלול הברית ההדרכתית והטיפולית כאחד.
מבוא: האתגר שבמלאכת ההדרכה
הדרכה היא מלאכה מרתקת ורגישה, המבקשת לסייע, לגדל ולהעצים את המטפל באותם מקומות שבהם הוא חש תקיעות, חוסר ביטחון או חוסר אונים מול המטופל והסיטואציה הטיפולית. מאז ומתמיד, סוגיות בהדרכה נבחנות על פני רצף שבין הדרכה מוכוונת הערכה לבין הדרכה המכוונת לצמיחתו והתפתחותו האישית של המודרך. במציאות המקצועית, שני התהליכים הללו דרים בכפיפה אחת.
במסגרות פורמליות, הצורך של המדריך לתת המלצה המקדמת או מעכבת את המודרך עלול להקשות על האחרון להביא את עצמו באופן אותנטי לזירת ההדרכה. לעיתים קרובות, ההדרכה הופכת לתהליך קוגניטיבי גרידא של למידה תיאורטית. גם בקבוצות הדרכה, החוויה עלולה להישאר במישור הידע וההגדרות; המשתתפים נוטים “לדבר על” הפציינט יותר מאשר “לחוות את” המטפל, ובכך מחמיצים את עומק התהליך.
כדי לצמוח, מטפל זקוק לתחושת ביטחון פנימית שתאפשר לו לחשוף חולשות או תקיעויות העלולות להתפרש כחוסר מקצועיות. רינה לוי (2012), בספרה “הדרכה בפסיכותרפיה”, מדגישה את מרכזיותה של הברית ההדרכתית ואת הצורך של המדריך לשמש כ”בסיס בטוח” (Secure Base) עבור המודרך. לטענתה, הברית היא המצע המאפשר למודרך להתבונן בחלקים הלא-מלוטשים של עבודתו מבלי לחוש מאוים. מודל ה-A.A.T.E מבקש להעמיק את אותה ברית הדרכתית ולהפוך אותה למרחב של התנסות חיה. אם הברית ההדרכתית היא התשתית, הרי שהאקטיבציה וההאצה הם כלים המאפשרים למודרך לנוע בבטחה מהבנה קוגניטיבית אל עבר חוויה רגשית טרנספורמטיבית.
הקבוצה כתיבת תהודה (Resonance)
תקיעות בטיפול נובעת לעיתים מחוסר ידע, אך לרוב היא צומחת מתוך תהליכי העברה והעברה-נגדית. קבוצת ההדרכה, המורכבת ממטפלים בעלי אופי, גישות וניסיון שונים, מהווה אוצר של “פוטנציאל תהודה”. הקבוצה מוכנה לקלוט את החוויה הטיפולית מזוויות מגוונות. כאשר נוצרת דינמיקה מאפשרת ותומכת, אוסף הקולות בזירה ההדרכתית מעניק למטפל המציג עושר של השערות ותחושות חדשות, המעשירות את ארגז הכלים שלו לקראת המפגש הבא עם המטופל. מטפלים מנוסים יודעים כי חוסר האונים וחוסר הוודאות אינם מעידים על כישלון, אלא משמשים כמקור השראה ליצירה טיפולית חדשה.
מודל A.A.T.E – אקטיבציה והאצה
מודל ה-A.A.T.E (Activation & Acceleration of the Therapy Experience) נועד להגביר ולהחיות את החוויה הטיפולית על כל צדדיה. המודל מבוסס על אקטיבציה מואצת של המתרחש בחדר הטיפולים והבאתו אל זירת ההדרכה באופן חי ודינמי.
שלבי העבודה במודל:
- הצגת המקרה: המטפל מציג את המקרה מנקודת מבטו.
- שאלות אינפורמטיביות: המשתתפים משלימים את תמונת הרקע.
- אקטיבציה דרך שיטות פעולה: בהובלת המנחה כ”במאי”, המשתתפים נכנסים לזירה הטיפולית. הטכניקות כוללות חילופי תפקידים, מונולוגים, ו”קולות מאחורי הכיסא” המבטאים את המחשבות והרגשות הלא-מדוברים של המטופל או המטפל.
- עיבוד ואיסוף (Sharing): המנחה מאפשר לכל הקולות לצאת אל חלל החדר. נאמרות אמירות תומכות למטפל, ובסיום הוא משתף בתובנות שקיבל.
מקרה בוחן: המודל בפעולה
נתבונן במקרה של ד’, מטפל שהציג “תקיעות” מול מטופל צעיר המרבה לשתוק ולהפגין פסיביות-אגרסיבית. ד’ הגיע להדרכה כשהוא מוצף בתחושות של חוסר אונים, ערעור בביטחון העצמי ותחושת “חוסר ידיעה” משתקת.
בזירת ההדרכה, בשלב האקטיבציה, הוזמנו חברי הקבוצה להדהד תחילה את עולמו הפנימי של המטפל. משתתפים שעמדו כ”קולות מאחורי הכיסא” של ד’ ביטאו את מה שהרגיש אך התקשה לתקף: “אני מרגיש שאני טובע בשתיקה שלו“, “אני חסר אונים ורוצה לברוח מהחדר“. הדהוד זה של חברי הקבוצה נתן לגיטימציה מלאה לתחושות הקשות של ד’. במקום לראות בהן עדות לחוסר מקצועיות, הן נשמעו בחלל החדר כחלקים לגיטימיים ונוכחים של העברה-נגדית. ד’ הבין כי התחושות הללו פועלות בתוכו כ”קולטנים” (Receptors) הרגישים לעולמו המופנם של המטופל; חוסר האונים וחוסר הביטחון שלו לא היו “שלו” בלבד, אלא שיקוף מדויק של חוסר האונים שהמטופל משליך לתוך הזירה הטיפולית.
כאשר ד’ עבר לכיסא המטופל, הוא חווה את השתיקה ככלי הגנה. התובנה שעלתה מהאקטיבציה אפשרה לד’ לעבור מקיפאון לאמפתיה דינמית. במפגש הבא, ד’ כבר לא נבהל מחוסר האונים של עצמו, אלא שהה בתוכו בביטחון מחודש – דבר שהוביל לפריצת דרך בטיפול.
דיון ומגבלות המודל
על אף יעילותו, יישום המודל דורש התייחסות למספר סייגים. ראשית, המודל נשען על קיומו של מרחב מוגן (Safe Space) וברית הדרכתית איתנה; ללא אלו, החשיפה עלולה להחוות כמציפה. שנית, נדרשת מיומנות גבוהה של המנחה בשימוש בשיטות פעולה וביכולת אינטגרציה קלינית. לבסוף, יש להתאים את המודל לשלב ההתפתחות המקצועי של המודרך, שכן מטפלים בראשית דרכם עשויים להזדקק להחזקה קוגניטיבית לפני המעבר לעבודה חווייתית אינטנסיבית.
נספח: דגשים למנחה הקבוצה (עשה ואל תעשה)
| עשה (Do’s) | אל תעשה (Don’ts) |
| בנה “בסיס בטוח” ואמון קבוצתי לפני האקטיבציה. | אל תאפשר ביקורת שיפוטית או “מתן ציונים” למטפל. |
| הנחה באופן אקטיבי כ”במאי” (מיקום, תפקידים). | אל תישאר בשיח תיאורטי-אבחנתי בלבד. |
| השתמש ב”קולות מאחורי הכיסא” להדהוד העברה-נגדית. | אל תזניח את היציאה מהתפקיד (De-rolling) בסיום. |
| עודד דיבור בגוף ראשון (“אני מרגיש…”) בתפקיד. | אל תאיץ במודרך שמפגין התנגדות עזה לחשיפה. |
ביבליוגרפיה
- אקרמן, א’ (2024). מודל הדרכה A.A.T.E: החייאה והאצה של החוויה הטיפולית. ירושלים: המכון הישראלי למשפחה.
- לוי, ר’ (2012). הדרכה בפסיכותרפיה. ירושלים: הוצאת ספרים ע”ש י”ל מאגנס.
- מנור, א’ (2004). פסיכודרמה: הדרכה בשיטות פעולה. קרית ביאליק: הוצאת אח.
- קייסמנט, פ’ (1988). ללמוד מן המטופל. תל אביב: הוצאת דביר.
- Bernard, J. M., & Goodyear, R. K. (2018). Fundamentals of clinical supervision (6th ed.). Pearson Education.
- Ogden, T. H. (1994). The analytic third: Working with intersubjective clinical facts. International Journal of Psycho-Analysis, 75, 3-19.
- Searles, H. F. (1955). The informational value of the supervisor’s emotional experiences. Psychiatry, 18(2), 135-146.
- Wilkins, P. (1995). A creative therapies model for the group supervision of counsellors. British Journal of Guidance & Counselling, 23(2), 245-257.
- Yalom, I. D., & Leszcz, M. (2005). The theory and practice of group psychotherapy (5th ed.). New York: Basic Books.
