יש מי שמצא את עצמו לא ישן בלילה,
עם מחשבות שלא מרפות,
עם המראות, התמונות והסרטונים הקשים שלא יוצאים מהראש.
וכל זה קורה תוך כדי שצריך להמשיך:
לתפקד, לעבוד, לעשות.
המשכנו הלאה, ולא תמיד נתנו לזה מקום.
לפעמים אפילו חששנו.
כי למה לחזור לימים הראשונים?
להלם, לבלבול, לקושי?
אבל האמת היא
שאם לא חוזרים למה שהיה קשה-
אנחנו גם מתרחקים מעצמנו.
זו חוויה של ניתוק:
אם אני לא מרגיש את הכאב,
אני גם לא באמת מרגיש את הטוב.
והריפוי מתחיל בהסכמה לפתוח.
יש מי שבוחר לעשות את זה דרך הקשבה לגוף.
אחרים מוצאים הקלה בכתיבה,
או בשיחה עם אדם אחד שאפשר להיות מולו בכנות.
זה לא חייב להיות דרמטי.
זה פשוט מפגש עם מה שעברנו.
עם איך זה השפיע עלינו.
עם ההבנה שרגשות שיקבלו מקום,
יאפשרו לנו להשתחרר באמת,
לחזור לעצמנו.
🎥 אנחנו מזמינים אתכם לצפות בסרטון הבא,
שבו מוריה כהן, מטפלת זוגית ומשפחתית
משתפת בצורה כנה ואישית
בדרך שבה חזרה לעצמה דרך הסכמה לעצור, להרגיש, ולהתבונן.
